מקור תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ד׳
4 משנה: נָכְרִי שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵיר פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה. רִבִּי יְהוּדָה מְחַיֵיב בְּשִׁכְחָה שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֵלָּא בִשְׁעַת הָעִימּוּר.
5 הלכה: יְאוּת אָמַר רִבִּי יוּדָה מַה טַעֲמָא דְרַבָּנָן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב רִבִּי חִזְקִיָּה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל כְּתִיב וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ קָמָה אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁכְחַת קָמָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחַת עֳמָרִין. אֶת שֶׁאֵין לוֹ שִׁכְחַת קָמָה אֵין לוֹ שִׁכְחַת עֳמָרִין.
6 יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ שׁוּתָפִין בְּקָמָה חֶלְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַיָיב וְחֶלְקוֹ שֶׁל גּוֹי פָּטוּר. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה בִּמְחוּלֶּקֶת.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ד׳
4 נכרי שקצר שדהו. וכילה ולא עימר אלא אחר שנתגייר:
5 פטור מן הלקט ומן הפאה. כדתניא בת"כ ובקוצרכם פרט לשקצרוה גוים מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח"כ נתגייר פטור שחובת פאה בקמה ובהאי קרא נמי כתיב לקט וטעמא דשכחה בגמ' מפ':
6 אלא בשעת העימור. וההיא שעתא כבר נתגייר:
7 ושכחת עומר ושכחת קמה. בסיפרי דרשינן בשדה לרבות שכחת קמה דמיותר הוא דכיון דכתיב קצירך בשדך ושכחת עומר סגי בשדה למה לי אלא לומר לך גם ושכחת בשדה ואיתקש שכחת עומר לשכחת קמה ושכחת קמה לשכחת עומר וכו' והתם בסיפרי מפ' טעמא דרבנן מקרא אחרינא דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת פרט לשקצרוה גוים דדוקא כי קצר ישראל הוא דאיכא שכחה ולא כי קצר גוי אע"ג דשכחה בשעת עימור וכבר נתגייר:
8 חלקו של ישראל חייב. בלקט שכחה ופאה אף אם קצרוהו פועלי גוים:
9 וחלקו של גוי פטור. אף אם קצרוהו פועלי ישראל:
10 במחלוקת. פלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל בפ' השולח דהך ברייתא כרשב"ג דס"ל יש ברירה:
11 תמן תנינן. במס' חלה בפ' אוכלים עראי: